עע"מ 216/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית הדין למשמעת לפטר עובד מדינה מהשירות הציבורי. בית הדין לערעורים מצדד בהחלטת בית הדין למשמעת, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת המקנה שיקול דעת רחב לבית הדין בענייני משמעת. בית הדין מכיר בכך שאמצעי משמעת משרתים תפקיד מניעתי, שמטרתו לשמור על טוהר המידות והתדמית של שירות המדינה, ולא למטרות ענישה גרידא. נאמר כי סנקציית הפיטורים היא אמצעי הגנה של הארגון מפני עובדים המפרים את הנורמות המצופות ומנצלים לרעה את סמכויותיהם, ומשמשים למניעת מעשים דומים בעתיד. הכרעת הדין מדגישה את חומרת העבירות שביצע המערער, שיש בהן כדי לפגוע קשות בתדמיתו של שירות המדינה, ומסכימה עם שקילת האינטרס הציבורי על ידי בית הדין למשמעת על פני נסיבותיו האישיות של המערער. השופטת מציינת כי נסיבותיו של מקרה זה שונות ממקרים קודמים בהם התערב בית המשפט בפסק הדין לפיטורין, ומדגישה כי הנפש אינה יכולה לסבול מסר המרמז כי עובדי ציבור במצוקה יכולים לעשות שימוש לרעה בכספי ציבור ולהמשיך בשירות. השופט מתייחס גם להצעת חוק ממשלתית תלויה ועומדת לתיקון דיני משמעת, שעשויה להעניק לבית הדין המשמעתי גמישות רבה יותר בנקיטת הליכים משמעתיים, לרבות הוראה לפיטורים על תנאי. עם זאת, עד שיתקבל תיקון כזה (אם בכלל), פסק הדין הנוכחי עומד בעינו, והערעור נדחה.