בג"צ 292/86

תקציר

בג"ץ פסק בעתירה שערערה על החלטת היועץ המשפטי לממשלה ושני משיבים נוספים שלא להעמיד לדין סופר, דרוויש נאצר, בגין עבירות שונות הקשורות לספרו שפורסם. הספר המדובר הביע אהדה והזדהות עם הטרור הפלסטיני והרוצחים שהיו מעורבים בטבח בבית הדסה בחברון. העותרים, שהם עורכי דין, טענו כי הספר מפר את הפקודה למניעת טרור ואת סעיפי חוק העונשין הנוגעים להמרדה ולהתאגדות אסורה. בג"ץ הכיר בסמכותו להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, גם בהיעדר חוסר תום לב, אם ההחלטה התבססה על שיקולים אבסורדיים או לא ענייניים. עם זאת, בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של התערבות כזו, במיוחד במקרים הנוגעים לאינטרס הציבורי. צוין כי החלטות הנוגעות לעבירות לפי הפקודה למניעת טרור והמרדה, מחייבות התחשבות מעמיקה בטובת הציבור, שהיא שיקול גמיש. בית המשפט מצא כי נימוקיו של היועץ המשפטי לממשלה לאי העמדתו לדין של נאצר, לרבות היסוס לגבי ודאות ההרשעה והימנעות מהפצה פומבית של תוכן הספר, היו לגיטימיים. יתר על כן, בית המשפט סירב להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי שלא להעמיד לדין את נאצר בגין ספר שפורסם למעלה מחמש שנים קודם לכן, מה גם שלא נעשו ניסיונות לתפוס את הספר בעת פרסומו. השופטים הסכימו כי יש לדחות את העתירה, ולהביא לביטול הצו על תנאי. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.