דב"ע לג/58 - 3

תקציר

במקרה שעסק בפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, תבעה מורה פיצויים לאחר שפוטרה מעבודתה באוניברסיטה. המורה, שהועסקה כמדריכה חיצונית, טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים לאחר שהחוזה שלה לא חודש בעקבות סגירת סניף האוניברסיטה בו עבדה. בית הדין האזורי לעבודה פסק תחילה לטובתה, ופירש את העסקתה כעונתית ונמשכה יותר מ-60 יום במשך שנתיים רצופות, ובכך זיכה אותה בפיצויי פיטורים. עם זאת, בערעור נקבע כי המורה לא עמד בקריטריונים של עובד עונתי כהגדרתם בחוק, המחייב לעבוד לפחות 60 ימים בתוך שלושה חודשים רצופים בשנה. לוח הזמנים הספורדי שלה, שכלל נוכחות משתנה בשיעורים ובפגישות, לא עמד בתנאי זה. יתר על כן, אישור מיניסטריאלי רטרואקטיבי לכלול פיצויי פיטורים בשכרה נמצא פסול בקבלת תביעתה. כתוצאה מכך, בית המשפט הפך את פסק הדין הראשוני וקבע כי היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים. החלטה זו הדגישה את הפרשנות המחמירה של תנאי ההעסקה על פי החוק, והדגישה כי אין הצדקה לפיטורים בגין סוג ההתקשרות שלה. ניסיונה של האוניברסיטה לפתור את בעיות הפיטורים על ידי הכללת פיצויים בשכר נכשל בסופו של דבר מבחינה משפטית בשל אי תוקפו של היתר השרים המאוחר וההגדרות המשפטיות הספציפיות החלות על עובדים עונתיים. לפיכך התקבל הערעור, והמורה חויב לשאת בהוצאות המשפט של האוניברסיטה.