ת"א 31154-02-14

תקציר

נמצא כי התובעים, שהיה ברשותם היתר לבניית בית מגורים ושתי יחידות נופש, השתמשו במבנה כולו כיחידת נופש, מה שהוביל את הוועדה לבקש צו שיפוטי להפסקת השימוש המסחרי. התובעים טענו כי הוועדה פעלה באופן סלקטיבי מתוך כוונה לפגוע בהם, דבר שבית המשפט הפריך בשל הראיות, לרבות תלונה של השכנים, שיחת טלפון עם התובע ודו"ח ביקורת שהוכן באותו יום. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הצו אינו מידתי, והדגיש כי הוא אוסר רק על שימוש מסחרי ועומד בתוקפו למשך 15 יום. זאת ועוד, טענות התובעים בדבר פגיעה בשמם הטוב ואובדן הכנסותיהם לא נתמכו בראיות. השופט פסק לטובת הוועדה, בקובעו כי חזקת התקינות אינה עומדת בסתירה, ותביעת התובעים, שביקשו להטיל אחריות נזיקית על הוועדה, נדחתה. החלטה זו התקבלה על בסיס ההצדקה לנקיטת צעדים נגד התובעים והיעדר הוכחה להפרה חזקה מצד הוועדה, לצד הודאת התובעים באשמה בהליך נפרד.