ע"א 631/69

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותם של סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, וסעיף 13 לפקודת הירושה לעניין חוקיותה של צוואה. הצוואה המדוברת מיטיבה עם ישיבה, חתומה על ידי שני עדים שהם עובדי הישיבה האמורה. לדברי השופטת, סעיפים אלה מחמירים ואין לפרשם באופן מרחיב את מעגל קרובי המשפחה שיכולים ליהנות מהצוואה. הצוואה לגיטימית אם היא תואמת את פקודת הירושה או את חוק הירושה. השופט טוען כי העניין העקיף של העדים בתאגיד אינו פוסל את הצוואה, אם כי האפשרות להוכיח השפעה בלתי הוגנת או תרמית אינה נשללת. בנוסף, השופטת מתייחסת לטענות על פגמים בצוואה של המצווה, לרבות חוסר הבנה, נסיבות של כפייה ופגמים בחתימה הפורמלית. כל אלה נדחים, תוך הדגשה כי יש לקיים את הצוואה אלא אם כן יש ראיות ברורות לכפייה או חוסר הבנה. עוד מציינת השופטת כי כל אי בהירות בצוואה ניתנת לבירור על ידי בית המשפט, וקשיים בביצוע הצוואה אינם מצדיקים את ביטול הוראותיה. גם מעמדה של הישיבה כתאגיד מאושר, וטענות המשיב בדבר הרצון החופשי והבנת מהות הצוואה מופרכות. גם הפגמים הצורניים נחשבים חסרי משמעות, במיוחד לאור סמכותו של בית המשפט לערוך צוואה למרות פגמים אלה אם אמיתותה אושרה. משכך, הערעור על קבלת הצוואה מתקבל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל. ישיבת המערערת זכאית להוצאות הבקשה לקיום צוואה וערעור מהעיזבון, לרבות שכר טרחת עורך דין.