ת"א 28343-01-14

תקציר

עניינה של תביעה לפיצויי הפקעה בגין חלקה בשטח של 4,396 מ"ר שהופקעה על ידי הנתבעת בשנת 1976. אין מחלוקת בדבר זכאותם של התובעים ל-3/10 מהחלקה כל אחד, השווים ל-2,637 מ"ר שישולמו ביניהם באופן שווה. סוגיית הליבה היא גובה הפיצויים המגיעים בגין הפסד דמי חכירה, בהתאם לסעיפים 12 ו-13 לפקודת הפקעת מקרקעין. "השיטה ההשוואתית" המועדפת מחייבת ניתוח עסקאות דומות להערכת שווי הנכס, בהתחשב בגורמים שונים כגון מיקום ושימוש פוטנציאלי. התוכניות המקוריות של החלקה ייעדו אותה לחקלאות ולגישה למחצבות, כאשר פיתוחים מאוחרים יותר שינו עוד יותר את ערכה הפוטנציאלי. שמאי התובעים, מר זועבי, השתמש בהתאמות פסולות וחסר ראיות במשך שנים רבות, מה שהופך את הערכתו לבלתי אמינה. גם שמאי הנתבעת, מר רוגובין, סיפק השוואות שגויות בכך שהשתמש בדיגום עסקאות סלקטיבי ושרירותי, תוך התעלמות מגורמים רלוונטיים כמו קרבה לכבישים ותחולת התכנית, שלא שיקפו נאמנה את השינויים שחלו לאורך השנים. לאור ההערכות הבלתי מהימנות, ביסס בית המשפט את החלטת הפיצוי שלו על מקרה תקדימי (Case Case), תוך התאמה לגורמים כמו כבישי מחצבה. לפיכך, העריך בית המשפט את תביעת התובעים בהפסד דמי חכירה בשיעור של 6%, בסך 278,282 ₪. כל תובע יקבל 139,141 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן חויב הנתבע בתשלום אגרת התביעה וסך של 29,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד התובעים.