ס"ע 27041-09-20

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובע ברובה. הנתבעת, מעסיקתה של התובעת, ניכתה משכרה של התובעת מדי חודש סכום בגין מגורים והוצאות נלוות. בית המשפט קבע כי הניכויים חרגו מהסכום המותר בחוק, שנועד להגן על עובדים זרים מפני ניצול. בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובע בסך כולל של 15,016.48 ₪ בגין ניכויים בלתי חוקיים אלה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 9.1.2020. בנוסף, הנתבע לא ביצע הפרשות לפנסיה עבור התובעת ונדרש לשלם לה 14,100 ₪, גם כן עם הפרשי ריבית והצמדה החל מינואר 2020. העסקתה של התובעת הופסקה והיא לא קיבלה מהנתבעת כל פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה כי התובעת נטשה את עבודתה, ולפיכך הנתבעת אינה זכאית לכל קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת. עם זאת, בית הדין דחה את תביעת התובעת לפיצויים הקשורים לנסיבות סיום העסקתה. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט, בסך 9,750 ₪, בתוך 30 יום.