ע"פ 2264/91

תקציר

פסק הדין עסק בערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי שאישר הרשעות בהחזקה ומכירה של סמים בבית משפט שלום. הראיה המרכזית הייתה הודעתו של עד ראייה, ראמי דוואני, במשטרה שבעה חודשים לאחר האירוע, בה הפליל את המערערים. המערערים טענו כי ההודעה אינה קבילה שכן היא נמסרה תחת לחץ ואינה עומדת בדרישות הקבילות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. לגופו של עניין, הם טענו כי התנאי לפיו "מסירת האמרה הוכחה במשפט" לא התקיים, שכן הנסיבות בהן נמסרה לא הוכחו. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי סעיף 10א מבחין בין שלב הקבילות לבין הסתמכות על האמרה כראיה, ועל התביעה להוכיח רק כי האמירה נאמרה ולא הנסיבות הסובבות אותה, בשלב הקבילות. על בית המשפט להעריך את הנסיבות בבואו לקבוע את משקלה ומהימנותה של האמרה. בנוסף, הדרישה ל"דבר מה לחזק" את האמירה לפי סעיף 10א(ד) קובעת רף מינימום, ועל בית המשפט לנקוט משנה זהירות ולדרוש לא פעם ראיות מחזקות משמעותיות יותר. במקרה זה, בית המשפט העליון הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי האמירה קבילה ויש לה חיזוק מספיק, והוא דחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההרשעות וגזרי הדין.