עמ"ה 1165/01

תקציר

העותרת, מאדי פישר, הינה בעלת מחסן בתחום שיפוטה של המשיבה, המועצה האזורית עמק לוד, המשמש לאחסון תוצרתה של קבוצת ד"ר פישר. בשנים 1997–2001 סיווגה המועצה האזורית את המחסן כ"מחסן תעשייתי" וגבתה ארנונה בהתאם. בשנת 2000 התנגדה מאדי פישר וערערה על ההאשמות, אך נדחתה על ידי מוסדות המועצה האזורית. בשנת 2001 הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט. בעתירה נטען לאי חוקיותם של צווי הארנונה של המועצה האזורית משנת 1997 בשל שינוי בלתי חוקי בסיווג הנכס וליקויים בצו המס משנת 2000. המועצה האזורית העלתה שלוש טענות סף: היעדר יריבות (תובע פסול), שיהוי והתיישנות. השופט דן תחילה בטיעוני הסף ודוחה את טענת היעדר היריבות, ומקבל את מאדי פישר כעותרת לגיטימית. השופט גם מקבל חלקית את טענת השיהוי, דוחה אותה לשנים 2000 ו-2001 אך מקבלת אותה לשנים שקדמו לשנת 2000, שכן העותרת לא התנגדה לתשלום המסים באותן שנים. השופט גם דוחה בקצרה את טענת ההתיישנות. לגופה של העתירה בוחן השופט את שלוש הטענות לאי חוקיות. באשר לשינוי סיווג הנכס ושינוי התעריף המקביל, קובע השופט כי פעולות המועצה האזורית היו חוקיות. כוונת המועצה להתאים את צווי המס שלה לתקנות ההסדרים הכלכליים של המדינה, שחייבו פיצול סיווגים, הייתה לגיטימית. השופט מקבל גם את טענת המועצה האזורית כי השינוי בשנת 2000 נועד להתאים את סיווג הנכס לשימושו בפועל, דבר סביר. באשר לסוגיית הפרסום קובעת השופטת כי צו הארנונה לשנת 2000 פורסם כדין, למרות שפורסמו שתי גרסאות שונות. הנוסח התקף, כפי שקבע השופט, הוא זה המוצג על לוחות המודעות ביישובי המועצה האזורית. השופט מדגיש כי הצו לשנת 2001 תקף, שכן אין בו פגמים, ובעיית הפרסום בשנת 2000 אינה חלה עליו. כתוצאה מכך, העתירה נדחית ברובה, ומאדי פישר נדרשת לשלם למועצה האזורית 10,000 שקל, כולל מע"מ, כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.