ת"א 46429-10-22

תקציר

התובע, העובד כיועץ שירות במוסך, הגיש תביעה נגד הנתבע בגין לשון הרע לאחר שהנתבע הגיש נגדו תלונה במשטרה בעקבות תאונת דרכים בה היו מעורבים השניים. התובע דרש פיצוי בגין הנזק הנטען לרכבו, אותו סירב הנתבע לשלם במלואו. במקום זאת, הנתבע הציע לשלם סכום מופחת ללא קבלה, והתובע התעקש לטפל בעצמו ולא לאפשר לנתבע להתנהל ישירות מול המוסך. במכתב הדרישה של התובע לנתבעת צוין סכום גבוה יותר, אשר הגביר את חשד הנתבע להתנהלות בלתי תקינה מצד התובע. בית המשפט מצא כי חשדו של הנתבע היה סביר בהתחשב בהתנהגותו של התובע ובזיקתו המיוחדת למוסך. כמו כן, בית המשפט קבע כי התלונה שהוגשה למשטרה לא הייתה בלתי סבירה או זדונית והתבססה על חשד סביר. התובע לא הצליח להוכיח את אופייה המכפיש של התלונה, מה גם שהיא לא פורסמה ולא זכתה לתפוצה רחבה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבע פעל בתום לב ומוגן על ידי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, המאפשר הגשת תלונות לרשויות המוסמכות. בסופו של דבר, התביעה בגין לשון הרע נדחתה, ובקשת התובע לסעד של צו מניעה נדחתה מאחר שלבית המשפט אין סמכות לכפות התנצלות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והמסמכים החדשים שהגיש הנתבע נמחקו מהרשומה בשל הצגתם שלא כדין.