ת"פ 8330-12-21

תקציר

הנאשם הואשם בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית ובהחזקת תחמושת. למרות שבית המשפט מצא את הנאשם אשם בסעיפי האישום, הוא בחר שלא להרשיעו בשל הנסיבות הספציפיות של המקרה. אי-ההרשעה מבוססת על סעיפי החריג המפורטים בסעיפים 71 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ו-192א לחוק סדר הדין הפלילי, שבית המשפט יכול להשתמש בהם כדי להימנע מהרשעה למרות אשמתו של נאשם. על פי פסק הדין, צריכות להתקיים נסיבות חריגות בהן אין יחס סביר בין הנזק שנגרם מההרשעה לבין חומרת העבירה על מנת שבית המשפט יבחר באופן סביר באפשרות זו. במקרה זה פסק השופט לטובת הנאשם בשל גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה, עברו הנקי, נסיבות העבירה והפגיעה הפוטנציאלית בשיקומו העתידי. על הנאשם נגזרו 340 שעות עבודות שירות, ציות לצו מבחן, תשלום דמי התחייבות והשלכות אפשריות אם לא ישתף פעולה עם שירות המבחן. בנוסף, השופט הוציא איסור של שישה חודשים על הוצאת רישיון נהיגה והורה על השמדת הפריטים המוצגים. הנאשם היה בן 18 שנים ו-8 ימים בעת ביצוע העבירות וכיום הוא בן 21. השופט התחשב בגילו הצעיר ובעובדה שהעבירות אינן חלק מדפוס התנהגות עברייני רחב יותר. האישום בגין החזקת סמים היה בגין 80 גרם קנבוס ללא שקיות חלוקה נוספות או מאזניים, דבר המעיד על שימוש עצמי. האישום בגין החזקת תחמושת היה בגין שרשרת של 20 כדורים שלטענת הנאשם מצא בסמוך לביתו. השופט קבע כי נסיבות העבירות אינן מהחמורות ביותר, דבר שיחד עם פוטנציאל הפגיעה בשיקומו של הנאשם, מצדיק חריג של אי הרשעה.