בש"א 196/08

תקציר

פסק הדין דן בתנאים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית לפי סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות. הוא מדגיש את הפטורים, לרבות אי הפעלת סמכויות הרשות, ואת דרישת אישור בית המשפט להגשת תובענה ייצוגית. פסק הדין מתעמק גם בהוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו תביעות החלות על הסכמים קיבוציים והחרגת תובענות ייצוגיות במקרים כאלה. באופן ספציפי, מדובר בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם על ידי המבקשת בשנת 1996, המסדיר את תנאי העבודה של עובדיה. המבקש טען כי גילוי הסכם זה התרחש רק לאחר החלטה קודמת מיום 23.12.07. עם זאת, בא כוח המשיב הציג ראיות המצביעות אחרת. פסק הדין שם דגש על השתק שיפוטי, המונע מהמבקש להציג טענות סותרות. הוא מציין את תפקידה של הדוקטרינה בהבטחת תום הלב הפרוצדורלי ותקינות ההליך השיפוטי. בית המשפט מצדד במשיב וקובע כי התנהלותו של המבקש מעידה על חוסר גילוי וניסיון להפיק תועלת מהמצב. כמו כן, הוא דן בתכליתן של תובענות ייצוגיות במקומות עבודה מאורגנים, תוך הכרה בארגוני העובדים כמייצגים המתאימים. מאחר שההסתדרות, ארגון העובדים הרלוונטי במקרה זה, לא גילתה עניין להשתתף בהליך, בית המשפט קובע כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה ביותר לאכוף את זכויותיהם של עובדי המבקש. כמו כן, פסק הדין מתייחס לאי עמידתה של המבקשת על זכויות עובדיה כפי שנקבעו בהסכם הקיבוצי המיוחד, גם לאחר שנודע לה על קיומו. היא מבקרת את הניסיון של החברה ליהנות מאי תשלום ומדגישה כי בית המשפט לא יאפשר התנהגות כזו. הבעיה העיקרית, כפי שרואה זאת בית המשפט, היא אי תשלום צו ההארכה או ההסכם הקיבוצי על ידי החברה. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי ההחלטה הקודמת מיום 23.12.2007, המאפשרת את המשך ניהול התובענה הייצוגית, נותרה בעינה. אשר על כן, הבקשה לביטול החלטה זו נדחית. בנוסף, נדרש המבקש לכסות את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, ויישום ההחלטה הקודמת מתעכב עד לערעור אפשרי לבית הדין הארצי לעבודה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והוא מיום 24.7.2008.