עמ"נ 27590-11-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על ההשגות לשנים 2003, 2004 ו-2007, אך באופן חלקי בלבד, ובהסתייגויות שצוינו בפסק הדין. הערעור על סיווג הנכסים כבתי אבות נדחה, והנכסים יישארו מסווגים ככאלה. עוד נקבע בפסק הדין כי המערערת היא הבעלים של בית באייר, ולא ישות משפטית אחרת שטענה לכך. ועדת הערר לא התייחסה לטענות בדבר צמצום שטחו של אחד הנכסים, בית אליסיה, ועל כן גם חלק זה של הערר נדחה, שכן לוועדה לא הייתה סמכות לשמוע טענות שלא הוצגו בהתנגדות. הוועדה לא נתנה החלטות בעררים בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, וכן לא השיבה לבקשת הארכה של המשיב. לפיכך, ההתנגדויות לשנת 2005 נחשבות כמתקבלות, אך רק ביחס לטענות הכלולות בהן. בינתיים, ההתנגדויות לשנים 2003 ו-2004 לא הוגשו בתוך פרק הזמן, והסכמה להארכת המועד לא יושמה מאחר שהמשיבה דחתה אותה. הערעורים על שנים אלה נדחים אפוא, למעט מעונות היום, שהמשיבה כבר זכתה בערעור עליהם, ופסק הדין חל גם על שנים אלה.