ת"א 46443-05-23

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הטענות ושמע את העדים, קבע כי יש לדחות את התביעה בשל תום תקופת ההתיישנות. על פי החוק, תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר קמה עילת התביעה, שבמקרה זה הייתה בשנת 1997 עת הופקעה הקרקע. התובעים, שלא הגישו תביעה לפיצויים בתוך פרק הזמן הנדרש, טענו כי מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) החזיק עבורם את הכספים בנאמנות. עם זאת, השופט קבע כי רשות מקרקעי ישראל הפרה את חובתה לשלם וכי התביעה, גם אם היא נכונה, הוגשה מאוחר מדי. השופטת דחתה גם את טענות התובעים לתחולת דוקטרינת "המניעה השיפוטית" ולכך שהם הוטעו על ידי רמ"י, וקבעה כי מנהל מקרקעי ישראל לא הטעה את התובעים וכי לא הייתה מניעה סבירה להגיש תביעה. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת ההגנה כי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, וציינה כי עמדת רמ"י לפיה לא תשלם את הפיצויים ברורה. משכך, נדחתה התביעה, וחויבו התובעים בהוצאות הנתבעים, בסך של 15,000 ₪.