תמ"ש 62162-03-14

תקציר

התובעת, שהיא גרושתו של הנתבע, טענה כי יש להעניק לה מחצית משוויה של קרקע חקלאית, המכונה "המשק", אשר נרשמה על שם הנתבע בלבד. התובעת טענה כי היה הסכם בעל פה שגם לה וגם לנתבע יהיו זכויות משותפות במשק. עם זאת, השופטת לא מצאה ראיות מפורשות התומכות בטענה זו והדגישה כי המשק לא עובד על ידי בני הזוג וכי ההכנסות מחכירת הקרקע מגיעות בדרך כלל לנתבע. יתר על כן, השופט ציין כי ההלוואה שנלקחה לבניית בית על הקרקע הייתה עבור הבניין עצמו, ולא עבור המשק או פעילותו. לפיכך, החליטה השופטת כי תביעתה של התובעת להכיר בזכויותיה במשק נדחית. עם זאת, השופטת הכירה בזכותה של התובעת למחצית משווי הבית עצמו, שכן הוכח כי הייתה כוונה ספציפית לחלוק את הבית. השופט הציע כי ניתן יהיה להעריך את שווי הבית ממועד שהוסכם על שני הצדדים בשמאות קודמת, והציע כי השומה תכלול את הבית עצמו ואת הקרקע הסובבת אותו. השופט עודד את שני הצדדים להגיע לפתרון באופן עצמאי, תוך שמירה על הזכות להגיש תביעות נוספות לסעד אופרטיבי במידת הצורך, וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.