ת"א 1841-03-22

תקציר

התיק סובב סביב תביעה אזרחית בנוגע להסכם למכירת מקרקעין, כאשר התובע, מוכר, האשים את הקונה הנתבע בכך שלא שילם את מלוא התמורה והמיסים, ובכך הפר את ההסכם. התובע ביקש תחילה לאכוף את ההסכם ופיצויים כספיים, אך בהמשך ביטל את בקשת האכיפה, מתוך הכרה בכך שלבית משפט השלום סמכות לדון בתיק. עם זאת, בתביעה הראשונית צוין כי התביעה היא "לצורכי שכר טרחה" המוגבל לכ-2 מיליון שקל, שהוא מתחת לרף הסמכות של בית משפט השלום. מכאן, שבית המשפט המחוזי, שבו הוגשה התביעה, נעדר סמכות עניינית. התובעת ניסתה לתקן זאת על ידי צירוף נתבעים נוספים ותביעת פיצויים כספיים נוספים, אך בית המשפט דחה קיצור פרוצדורלי זה והדגיש כי סמכות השיפוט נקבעת בעת הגשתה. מאחר שהתביעה הוגבלה בתחילה ל-2 מיליון שקל, היא הייתה בסמכותו של בית משפט השלום. בית המשפט הורה להעביר את התיק לבית משפט השלום ברחובות, ולחייב את התובע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, שישולמו לנתבע. החלטה זו התקבלה בהיעדר הצדדים, והתיק הועבר לבית משפט השלום.