ע"פ 6662/13

תקציר

פסק הדין של בית המשפט המחוזי, המבוסס על בדיקה מעמיקה ועדות מהימנה, מצא את גרסתה של המתלוננת לאירועים עקבית ומשכנעת. המתלוננת טענה כי נאנסה על ידי המערער לאחר חתונה, במהלכה הייתה שיכורה. עדותה של אמה איששה את מצב שכרותה ומצוקתה הנפשית של המתלוננת עם חזרתה לביתה. המערער הכחיש תחילה כל מגע מיני, ושינה את גרסתו רק לאחר שהתגלו ראיות DNA, וטען לקיום יחסי מין בהסכמה. בית המשפט מצא את הנרטיבים והסתירות המשתנים שלו קריטיים, ובסופו של דבר צידד בגרסתה של המתלוננת. יתר על כן, עדויות של רקדנים בלתי מעורבים התיישרו עם גרסתה של המתלוננת. למרות טענת ההגנה כי כשלים חקירתיים השפיעו על הראיות, בית המשפט קבע כי אין בהם כדי להצדיק זיכוי, שכן עדויות רבות אישרו את מצבה השיכור של המתלוננת. מבחינה משפטית, הדבר תמך במסקנה של אונס ומעשה סדום, שהוגדרו כמתרחשים ללא הסכמה חופשית בשל מצבה. חומרת העבירות הודגשה עוד יותר על ידי ניצולו של המערער את שכרותו של המתלונן והפרש הגילאים המשמעותי בו. העונש התבסס על תקדים קבוע של החמרת הענישה בעבירות מין, כאשר ההחלטה הסופית הייתה תקופת מאסר ארוכה יותר של 6.5 שנים, המשקפת את חומרת הפגיעה ואת אי הכרתו של המערער בחומרת מעשיו.