עת"מ 54496-01-18

תקציר

העותרת, חברה פרטית המספקת המלצות השקעה ללקוחות באמצעות שירות האיתותים שלה, ערערה על חוקיותו של כלל שקבעה הרשות האוסר על כל קשר ישיר בין החברה ללקוחותיה. החברה טענה כי הכלל פוגע בחופש העיסוק שלה, שכן הוא מגביל פרקטיקות שיווק סטנדרטיות כגון גיוס טלפוני ומו"מ אישי, ואינו מבוסס על תשתית עובדתית מספקת. מנגד, הרשות נימקה את הכלל כנדרש כדי להגן על הלקוחות מפני אי הבנה של מהות השירות וכדי למנוע מצג שווא. בית המשפט קבע כי הליך קבלת ההחלטות של הרשות היה חוקי וסביר, והתבסס על הליך כולל שלקח בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים. בית המשפט מצא כי הכלל השיג באופן רציונלי את מטרת הרשות להבטיח את מודעות הלקוחות לאופיו הלא-אישי של שירות האותות. באשר למידתיות הכלל, קבע בית המשפט כי הפגיעה בחופש העיסוק של החברה מוגבלת שכן השירות עצמו אינו אסור, ועדיין מותרים אמצעים חלופיים לגיוס לקוחות ותמיכה. כמו כן, נמצא כי מטרת הרשות להגן על הלקוחות גוברת על הפגיעה המינורית בזכויות החברה. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה, תוך הדגשת היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות, והורה לעותרת לשלם לרשות הוצאות בסך 7,000 ₪.