פר"ק 6379/09

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם עובדים שפוטרו במהלך השעיית ההליכים נגד החברה שלהם זכאים להודעה מוקדמת של חודש לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות. המבקשים, עובדים לשעבר בחברות אשל, טוענים כי דמי ההודעה אינם נחשבים לשכר עבר ויש לסווגם כהקפאת הוצאות, ששולמו לפני כל חוב בגין חובות עבר. עוד הם קובעים כי שכר טרחה זה מהווה תחליף לעבודה עתידית וצריך להיות מכוסה על ידי הנאמן. מנגד, המשיבים, הכוללים את המפרק הזמני, הנושים המובטחים והמוסד לביטוח לאומי, טוענים ההיפך, וקובעים כי יש לראות את האגרות כחובות עבר ולשלמן על פי חוק הקדימות או באמצעות המוסד לביטוח לאומי. השופט פותח בדיון בפסקי הדין הסותרים בבתי המשפט המחוזיים בתל אביב ובחיפה בסוגיה זו, כאשר פסק הדין של בית המשפט בתל אביב לטובת העובדים בפרשת נורטל ופסק הדין של בית המשפט בחיפה נגד העובדים בפרשת כדורי. השופט מציין כי חוק הודעה מוקדמת, שהוא חוק קוגנטי, קובע חובה הדדית בין מעסיקים לעובדים לתת הודעה מוקדמת לפיטורים או התפטרות. החוק נועד להגן על העובדים ולהבטיח שלא יישארו ללא אמצעי פרנסה לאחר פיטורים. השופט בוחן את טיבם של דמי ההודעה המוקדמת ומגיע למסקנה כי הם חלק בלתי נפרד מהשכר, בהתייחסו להחלטת בית המשפט העליון בפרשת גוטר. עם זאת, השופט מדגיש כי המחוקק לא סיווג שכר טרחה זה כהקפאת הוצאות, והמחלוקת הנוכחית נוגעת לשאלה האם יש לראות בהן ככאלה. השופטת דנה בפרשות כדורי ונורטל ומציינת כי בפרשת נורטל, שהיטיבה עם העובדים, לא נלקחו בחשבון מועד ההעסקה או היחס בין תקופות ההעסקה לפני ההקפאה ובמהלכה. השופט מציג שני שיקולים נוספים: הצורך להגן על העובדים והרציונל מאחורי סיווג חיובים מסוימים כהוצאות הבראה. מסקנתם היא כי כוונת המחוקק להגן על העובדים משרתת בצורה הטובה ביותר על ידי סיווג דמי ההודעה המוקדמת כחלק מדיני הקדימות, והפסיקה הקיימת תומכת בפרשנות זו. בנוסף, סיווג דמי ההודעה המוקדמת כהקפאת הוצאות עלול להרתיע נאמנים מלהעסיק עובדים בתקופת ההקפאה, דבר שיפגע בעובדים. בסופו של דבר, השופט דוחה את הבקשה וקובע כי דמי ההודעה המוקדמת ישולמו לעובדים מראש אך לא כהקפאת הוצאות. כמו כן, לא ניתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.