רע"א 4909/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בעניין הסכם הלוואה שנחתם בין המבקש למשיב בשנת 2005, המתווה לוח פירעון של הלוואה בסך שני מיליון דולר. משהמשיב לא עמד בלוח זמנים זה, נקבע בשנת 2007 הסדר תשלומים חדש. עם זאת, המשיב שוב לא עמד בתנאים, מה שהוביל למו"מ ולביצוע הסכם פשרה לפיו יקבל המבקש מניות תמורת החוב. הסכם הפשרה השני התווה תנאים ספציפיים בנוגע להקצאת מניות ואישורי דירקטוריון להשקעות מסוימות. כעת מבקשת המבקשת לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין הפרתו הנטענת של הסכם פשרה זה על ידי המשיב. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב לסעד זמני, ומנע מהמבקש לפעול לפירעון השיקים שנקבעו בהסכם הפשרה הראשון. לטענת המבקשת, המשיב הפר את הסכם הפשרה בשני מובנים: אי הקצאת מניות ואי קבלת אישור דירקטוריון להשקעות מסוימות. בקשת רשות הערעור נדחית. החלטת בית המשפט המחוזי ליתן סעד זמני מתקבלת תוך שקילה ראויה של סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות. בית המשפט מצא כי המשיב אכן הוכיח סיכוי ממשי להצליח להוכיח כי עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם הפשרה. זאת ועוד, טענות המבקשת בדבר הפרות נוספות של הסכם הפשרה אינן נחשבות תקפות, שכן קיים ספק בדבר זכותן לבטל את ההסכם ללא ארכה מוקדמת. בית המשפט מבהיר כי החלטתו בדבר סעד זמני אינה קובעת מראש את תוצאת ההליך העיקרי. התניית הסעד בהקצאת מניות המשיב היא אך ורק לצורך החלטת ביניים זו ולא תשפיע על פסק הדין הסופי. המבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.