ע"ע 691/06

תקציר

במקרה זה, פועל בניין רומני, שגויס על ידי ש.כ. מאגרים אנושיים בע"מ לעבודה עם זילברמינץ בע"מ ומרדכי פלד, טען לניכויים שלא כדין משכרו בגין דיור והוצאות אחרות בעת עבודתו בישראל. בית הדין האזורי בתל אביב בחן את טענותיו נגד מעסיקיו, לרבות ניכויים מופרזים בגין דיור, למרות טענתו כי עבר לגור עם חברתו וביקש להפסיק את הניכויים. בית המשפט קבע כי הניכויים חרגו מהמגבלות החוקיות שנקבעו בתקנות עובדים זרים ובחוק הגנת השכר. בית הדין קבע כי המעסיקים לא הצליחו להוכיח את ההוצאות שנוכו, במיוחד עבור דיור, היגיינה ושירותים נוספים, כאשר הניכוי היחיד המותר הוא הוצאות מאומתות מינימליות. בנוסף, בית המשפט החיל על העובד את ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה, והעניק לו זכויות הניתנות בדרך כלל לעובדים שעתיים, לרבות קצבה ודמי חגים, אך דחה את תביעתו לתמריץ אי היעדרות השמור לעובדים חודשיים. ערעור המעסיקים, שערער על תחולת ההסכם הקיבוצי ועל שיעור ניכויי השכר, נדחה. בית הדין הורה למעסיקים לפצות את העובד בגין ניכויים שלא כדין בסך 6,418.5 ₪, לצד פסיקת שכר טרחת עורך דין והוצאות ערעור בסך 5,000 ₪.