תא"מ 71501-07-19

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום באשדוד (הרשמת בכירה אירנה רוזן) קיבל את תביעת חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "התובעת") נגד הנתבעת, גברת אורה ענקי, לתשלום בגין צריכת חשמל שלא נרשמה עקב חבלה במונה. **העובדות המרכזיות:** * התובעת טענה כי הנתבעת היא הצרכנית הרשומה בבית מגורים באשקלון, המחובר למונה חשמל ספציפי. * בבדיקה שנערכה ב-06.05.18, התגלתה חבלה במונה (החדרת סיכה) שגרמה לרישום חלקי בלבד של הצריכה. * התובעת ערכה חישוב של הצריכה שלא נרשמה בתקופה שמיום 01.03.07 ועד למועד הגילוי (כ-11 שנים), וקבעה כי נצרכו 30,191 קוט"ש ללא תשלום. * הנתבעת טענה שהתביעה התיישנה, שהחבלה לא בוצעה על ידה או בידיעתה, ושהיה על התובעת לפקח על הצריכה בצורה יעילה יותר, תוך התייחסות ל"היסטוריה משפחתית" של חבלה במונה. היא גם הציעה חישוב חלופי. **הכרעת בית המשפט:** 1. **הוכחת חבלה במונה:** בית המשפט קיבל את עדותו של בודק התובעת, מר אליהו מרדכי, שהיה מהימן ומקצועי. המונה עצמו, עם הסיכה נעוצה בו, הוצג לבית המשפט. בית המשפט קבע כי הוכח מעבר לספק שהמונה חובל ונגרם רישום חלקי של הצריכה. 2. **זהות הצרכנית הרשומה:** למרות טענות שהועלו בדיעבד לגבי אי-התאמה במספרי חוזה, בית המשפט קיבל את הסבריו של נציג התובעת, מר הרשקוביץ, לפיהם שינוי מערכות ממוחשבות הוביל לשינוי מספרי חוזים, אך אין מדובר בשינוי מהותי. בית המשפט קבע כי הנתבעת היא אכן הצרכנית הרשומה של המונה וחובל. נקבע גם כי ייתכן שהחלפת הצרכן הרשום (מבעלה המנוח של הנתבעת לשמה) נעשתה כדי להתחמק מחובות קודמים, עובדה שמחזקת את הקשר של הנתבעת לחצרים ולמונה. 3. **זהות הגורם שחיבל במונה:** בית המשפט קבע כי **אין רלוונטיות לזהות הגורם שחיבל במונה**. שכן, התביעה הוגשה על בסיס חוק עשיית עושר ולא במשפט, ובהינתן שהנתבעת החזיקה בפועל בחצרים והפיקה טובת הנאה מצריכת חשמל שלא שולמה, הרי שהיא זו החייבת בתשלום. בנוסף, בית המשפט הדגיש את האחריות החוזית (על פי אמות המידה) והנזיקית המוטלת על הצרכן. 4. **נטל ההוכחה לגבי החישוב:** בית המשפט קבע כי התובעת עמדה בנטל הראשוני להוכיח את החבלה והשינוי החריג בצריכה. על פי אמות המידה, נטל הראיה לגבי התחלת הצריכה שלא כדין מוטל על הצרכן. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת כי הירידה בצריכה נבעה מצריכה "מחושבת" או שינויים בהרכב המתגוררים, וקבע כי לא הוגשו ראיות לכך. בית המשפט גם דחה את הצעת הנתבעת לחישוב חלופי, שכן לא היה מבוסס ולא הוגבלה בשכל ישר. החישוב שערכה התובעת, אשר נערך על ידי איש מקצוע מטעמה, הותיר רושם מהימן והתבסס על נתונים אמיתיים. 5. **התיישנות:** בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות. נקבע כי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק ממועד היוודע דבר החבלה לתובעת, וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשכ"ח-1958. בית המשפט קבע כי לא ניתן היה להבחין בחבלה בקלות, וכי התובעת פעלה מיד לאחר קבלת הדיווח על חשד לחבלה. כמו כן, נדחתה הטענה שהיה על התובעת לעקוב באופן יזום אחר נתוני הצריכה של הנתבעת. **החלטה סופית:** בית המשפט קיבל את התביעה במלואה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 17,790 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עשיית עושר ולא במשפט:** התביעה נדחתה במידה רבה על בסיס עילה זו, תוך הדגשה כי נהנה מצריכת חשמל שלא שולמה, גם אם לא גרם לחבלה בעצמו, חייב בתשלום. * **אחריות הצרכן הרשום:** התקנות (אמות המידה) מטילות אחריות על הצרכן הרשום, גם אם החבלה לא בוצעה על ידו, אלא אם הוכח אחרת. הדבר מבוסס על ההנחה שהצרכן הוא בעל האינטרס בצריכה ללא תשלום. * **נטל ההוכחה במקרה של חבלה:** לאחר שהתובעת הוכיחה חבלה במונה וירידה חדה בצריכה, הנטל עובר לצרכן להוכיח שהירידה בצריכה נבעה מסיבה אחרת, ולא מחבלה. * **התיישנות ו"מועד היוודע":** תקופת ההתיישנות לא מתחילה בטרם נודע לתובעת על עילת התביעה (החבלה), במיוחד כאשר מדובר בחבלה שלא ניתנת לגילוי קל. * **הגנה על עובדות קשיחות:** בית המשפט הדגיש כי קיימת חשיבות לראיות אובייקטיביות (המונה המוצג, דוחות בדיקה, שינוי חד בצריכה לאחר תיקון) אל מול טענות סובייקטיביות של הנתבעת. * **סבירות ומידתיות:** בית המשפט דחה טענות שהיו בלתי סבירות או בלתי מציאותיות, כגון דרישה מהתובעת לעקוב באופן יזום אחר צריכת כל לקוח.