ת"ד 4548-06-19

תקציר

השופט, לאחר ששמע את עדויות העדים שזומנו על ידי התביעה וההגנה, מצא כי קיים ספק סביר לגבי אשמתו של הנאשם בתאונה. ראיות התביעה, שהסתמכו בעיקר על עדות הקורבן, עדות הנאשם ודו"ח הבוחן, לא הספיקו כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. השופט הצביע על מספר סתירות והשמטות בעניינה של התביעה. ראשית, התביעה ניסתה לאמץ חישוב שלא נתמך במלואו בראיות, ויצר ספק סביר. שנית, חוסר הזיכרון של הקורבן פרטים רלוונטיים וקצב הליכתה הלא ברור מטילים ספק בעדותה. בנוסף, נמתחה ביקורת על דו"ח הבוחן שלא לקח בחשבון את שדה הראייה, את הראות של הנפגע ואת תנאי התאורה בעת התאונה. השופט התייחס למספר תקדימים שהתוו את חובותיהם של נהגים והולכי רגל במעברי חצייה, והדגיש כי על נהגים מוטלת חובת זהירות מוגברת, אך אחריות זו אינה מוחלטת. התביעה לא הצליחה להוכיח כי הנאשמת יכלה למנוע את התאונה וכי מעשיה מהווים רשלנות פושעת. חישוביו ודו"ח הבוחן לא הספיקו כדי לבסס את אשמתו של הנאשם, שכן לא היה בהם מידע קריטי. ללא ראיות חותכות, השופט קבע כי קיים ספק סביר וזיכה את הנאשם מהאישומים.