ת"א 64853-01-18

תקציר

התיק נסוב סביב מאגר מים והצנרת הנלווית אליו, שנבנו על קרקע שהוקצתה לעירייה באמצעות הסכם חלוקה. התובעים, בעלי נכסים סמוכים, תבעו את העירייה ואת תאגיד המים, בדרישה לבטל את הסכם החלוקה ולהעתיק את צנרת המים, שלטענתם הונחו בשטחם שלא כדין ללא הסכמתם ובניגוד להסכמים והיתרי בנייה. הם טענו כי הצינורות מהווים סכנה לבתיהם וביקשו הקלות שונות, כולל פיצוי כספי. הנתבעים טענו כי טענות התובעים היו קצובות בזמן וכי הם הסכימו להנחת הצינורות. בית המשפט פסק לטובת התובעים בנקודות מסוימות וכנגדם באחרות. בית המשפט קבע, כי התביעות החוזיות, המבוססות על הסכמים ממארס 1996, חסומות על פי חוק, שכן הן מתייחסות לזכויות מחייבות ולא קנייניות במקרקעין. עם זאת, בית המשפט הורה לעירייה לעמוד בהתחייבותה, שניתנה בשנת 2011, לבטל שביל ירוק (ות"ל) בתמורה לסלילת כביש גישה חלופי למאגר המים, המעוגן סטטוטורית בתכנית ענ/340. התחייבות זו, קבע בית המשפט, אינה בטלה חרף היעדר החתימות הנדרשות, ושיקולי צדק והגינות מצדיקים את אכיפתה. באשר לתביעות הנזיקין, פסל השופט מטרד ליחיד כעילת תביעה, וקבע כי בית המשפט המוסמך לתביעות אלה הוא בית משפט השלום, והיה על התובעים לתבוע פיצויים לפי חוק התכנון והבניה. עם זאת, קיבל בית המשפט את טענת הסגת הגבול, וקבע כי הנתבעים לא קיבלו כדין הסכמה להנחת הצינורות וכי השארתם במיקומם הנוכחי מהווה סכנה לנכסי התובעים. השופט הורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לנתק ו/או להעביר את צינור ההזנה בתוך 24 חודשים, ולעירייה לפעול במלוא המרץ לביטול צינור ההזנה. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת התובעים כי המאגר והצנרת נבנו ללא היתר בנייה כדין אינה מצדיקה הריסה, במיוחד בהתחשב בנזק העצום שהיא תגרום לתושבי העיר. עוד ציינה השופטת כי התובעים לא הוכיחו את טענתם לזיוף בנוגע להיתר הבנייה, ויש להחיל בטלות יחסית במקרה זה. לסיכום, התובעים היו זכאים לסעד כנגד העירייה בגין התחייבותה לבטל את ה-SPP וכנגד שני הנתבעים בעילה של הסגת גבול, שהובילה להוראה להפסיק את הפעלת קו ההזנה/מילוי ב-SPP. הנתבעים היו אמורים לשאת בהוצאות התובעים, לרבות הוצאות המומחה ועורכי דינם.