ת"פ 55269-09-11

תקציר

שלושה נאשמים הורשעו בכמה עבירות כל אחד, במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה על עונשם. סעיפי האישום נגדם כללו סחיטה בכוח, כליאת שווא ובמקרה של נאשם 1 תקיפה הגורמת חבלה של ממש. העבירות בוצעו כלפי נגר שהיה לו סכסוך עם נאשם 1 על עבודות נגרות וכסף. נאשמים 1 ו-2, אחיו של המתלונן, פיתו אותו להיכנס לרכבם באמתלה של דיון בחוב, ואז לקחו אותו לשטח מגודר בבעלות משפחתית, אזקו אותו והכניסו אותו למכולה בכוונה לסחוט אותו. נאשם 3, שסייע לנאשמים 1 ו-2, הצטרף בהמשך והפחיד את המתלוננת. הקורבן, שחשש לחייו, הסכים לשלם לנאשמים כסף או מכונית בשווי 20,000 ₪. לאחר שמספר ניסיונות להשיב את הכסף נכשלו, שוחרר הקורבן לאחר שדודו הבטיח לשלם את החוב. בית המשפט מצא את הנאשמים אשמים בעבירות חמורות הדורשות הרתעה וגמול. על נאשם 1, בעל הרשעה קודמת ויזם את ביצוע העבירה, נגזר העונש החמור ביותר של 30 חודשי מאסר, מתוכם 22 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי. על נאשם 2, הצעיר ביותר, נגזרו 24 חודשי מאסר, 16 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי. על נאשם 3, שסייע לביצוע העבירות, נגזרו עונשים קלים יחסית של 16 חודשים, מתוכם 8 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי, מתוך הכרה בתפקיד המופחת שמילא. גזרי הדין התבססו גם על נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, הודאותיהם והבעות החרטה. כל נאשם ירצה את הזמן שנוכה לו בגין הימים שבהם נעצר לפני הכרעת הדין. כמו כן הוזהרו כי כל עבירה אלימה שתבוצע בתוך שלוש שנים תביא להפעלת עונשי המאסר על תנאי שנגזרו עליהם.