ת"א 42821-03-23

תקציר

פסק הדין דן בבקשה לפסול שופט בשל חשש סובייקטיבי של בעל דין מפני משוא פנים. המבקש טען כי החלטת השופט יום קודם לכן, שהזכירה וציטטה את טענות התביעה שכנגד, מעידה על משוא פנים. בית המשפט מדגיש כי פסילה עצמית של שופט אינה עניין של שיקול דעת אישי בלבד ועליה להתבסס על נתונים אובייקטיביים המצביעים על אפשרות ממשית למשוא פנים. במקרה זה מדגישה השופטת כי ציטוט טענות התביעה שכנגד לא היה בגדר תימוכין, אלא הצדקה מדוע אין לדחות את התביעה שכנגד על הסף. יתר על כן, השופט מדגיש כי חשש סובייקטיבי מצד בעל דין אינו עילה מספקת לפסילה, במיוחד כאשר הוא אינו מלווה בטעמים אובייקטיביים. השופט מדגיש גם את אחריותם של השופטים לשבת בדין, הכוללת חובה לדון בתיקים, ומציין כי בקשות פסילה, אם אינן מוצדקות, יכולות להיות צעדים טקטיים המבזבזים משאבי ציבור ופוגעים באמון הציבור במערכת המשפט. בסופו של דבר, בקשת הפסילה נדחית, והשופט מדגיש כי בהיעדר תשובה או בקשה להוצאות, לא יינתן צו להוצאות.