ע"ע 44776-05-16

תקציר

טענותיה של המערערת ערערו במידה רבה על הממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי בנוגע לפיטוריה, שנבעו לטענתה מהריונה ומפעילותה לחשיפת שחיתויות. בית הדין האזורי ביסס את החלטתו על תצהירים מקיפים הן של המערערת והן של המשיבים, שהובילו למסקנה כי פיטוריה היו מוצדקים מסיבות שאינן קשורות להריונה או לטענותיה לחשיפת שחיתויות. בג"ץ אישר את הצורך של מעסיק לקבל היתר פיטורים לפי חוק עבודת נשים, שמטרתו להגן על עובדות בהריון מפני פיטורים לא הוגנים, והדגיש כי הליך כזה אינו יכול להיות מוחלף בפיצוי כספי. חוק זה מספק מסגרת לשמירה על זכויותיהן התעסוקתיות של נשים במהלך הריון, לידה והורות, ומשקף את הסוגיה הרחבה יותר של אפליה במקום העבודה עמה מתמודדות נשים, במיוחד בשלבי חיים אלה. למרות שהמעסיק לא הגיש בקשה להיתר פיטורים, בית הדין הדגיש כי חוק עבודת נשים נועד להבטיח פרקטיקות פיטורים הוגנות ולטפל באי שוויון מגדרי מערכתי בשוק העבודה. משכך, החליט בית המשפט לקבל חלקית את הערעור, ופסק למערערת פיצוי בגין נזקים לא ממוניים בסך 70,000 ₪, תוך הכרה בהליך הפסול בו נקט המעסיק. בית המשפט תיקן את ההוצאות ושכר הטרחה מבית המשפט המחוזי, ובכך הפחית את שכר הטרחה שנפסק למשיב אחד וביטל את ההוצאות שהוטלו על המערערת בגין ערעור זה.