בר"מ 1375/09

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. השאלה המשפטית שהוצגה, בדבר פרשנותה של פקודה מסוימת, כבר הוכרעה בהחלטות קודמות של בית המשפט. טענותיה של העותרת מתייחסות לתחולתה של פקודה זו על עניינה הספציפי, דבר שאינו מהווה הצדקה למתן רשות ערעור. מורת רוחה של העותרת נובעת מסיווג נכסיה, שעל פי תקדימי העבר אינו מהווה עילה תקפה לערעור. המרפאות המדוברות סווגו כ"משרדים, שירותים ומסחר", דבר הראוי בהתחשב בשימושן העיקרי, וטענת העותרת כי הן סווגו כ"עסקים" לא התקבלה. גם הסתמכותה של העותרת על החלטה קודמת בפרשת מד"א הייתה מופרכת, שכן ניתן היה להבחין בין העובדות לבין המקרה הנוכחי. זאת ועוד, נקבע כי תוקנו אי סדרים פרוצדורליים בוועדת הערר, וממילא ויתרה העותרת על זכותה לטעון נקודה זו. השופטת הגיעה למסקנה כי הטענות שהוצגו אינן מצדיקות רשות ערעור, והורתה לעותר לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, בסך 15,000 ₪.