ע"א 122/86

תקציר

התיק סובב סביב צוואה ותוקפה לאחר מותו של המוטב המוזכר בה, שנפטר לפני המצווה. בצוואה, שהותיר אחריו אריה שפיר, הוריש את כל רכושו לאחיו, מאיר שפיר. עם זאת, הצוואה גם שללה במפורש את זכויות הירושה של המערער, משה שפיר, אח נוסף של המנוח, וארווין קליבנסקי, גיסו, והותירה להם סכומי כסף סמליים בלבד. לאחר פטירת המנוח עתר המשיב, סמי קליבנסקי, לבית המשפט המחוזי בבקשה לעריכת הצוואה ולצו ירושה, תוך שהוא מכריז על עצמו כיורש יחיד. בית המשפט נעתר לבקשה. משה שפיר ערער וטען כי ההוראה בדבר זכות הירושה של מאיר בטלה ומבוטלת, ולכן יש לבטל את הצוואה כולה. בית המשפט העליון פסק לטובת המערער. הם קבעו כי כוונת המנוח הייתה שהמשיב יירש רק את החלק האמור בצוואה ותו לא, וכי הצוואה, שכללה רק הוראה שלילית המדירה את היורשים על פי דין, אינה צוואה תקפה לפי חוק הירושה. לפיכך, יש לחלק את יתרת העיזבון בין המערער לבין המשיב, שני היורשים על פי החוק, בחלקים שווים. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את פסק הדין הקודם והורה למשיב לשלם למערער הוצאות בגין שני התארים, בסך 10,000 ₪.