רע"ב 4878/06

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לחופשה כדי לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין שחרור מוקדם של אסיר שהוגדר כסיכון ביטחוני. ההחלטה לדחות את רשות הערעור התבססה על ההבנה כי ערעורים מסוג זה מתקבלים רק כאשר קיימת סוגיה משפטית עקרונית או עניין בעל חשיבות ציבורית, שאף אחד מהם לא היה קיים במקרה זה. האסיר הורשע בעבירות חמורות, בהן הנחת מטעני חבלה, אך בית המשפט מצא כי פעולות אלה בוצעו בלחץ אביו, בלחץ ארגוני טרור, ולא מתוך נאמנות אידיאולוגית. ועדת השחרורים קבעה תחילה כי שחרורו יסכן את שלום הציבור, תוך שקילה כבדה של חומרת עבירות העבר והערכות מודיעין. עם זאת, בית המשפט הבודק מצא כי הערכה זו הופחתה באופן בלתי סביר בנסיבות המצביעות על סיכון נמוך לפגיעה חוזרת. בית המשפט הבודק הדגיש את היעדר הראיות החדשות המצביעות על איום מתמשך. חוק השחרורים מחייב התחשבות בהתנהגותו של אסיר ובסיכון פוטנציאלי לשלום הציבור; בית המשפט הבודק הגיע למסקנה כי הדירקטוריון לא הצליח לאזן כראוי בין הגורמים המחויבים על פי חוק. הדבר הוביל להחלטה להותיר על כנו את החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את החלטת ועדת השחרורים. השופט גרוניס חלק על כך, וטען כי החלטת ועדת השחרורים סבירה ובית המשפט המחוזי לא היה צריך להתערב. בסופו של דבר, הרוב תמך בדחיית הערעור, ואישר את הצורך של ועדת השחרורים לקבוע תנאים מתאימים לכל שחרור בהתבסס על הנסיבות הקיימות.