בש"א 4393/07

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על בקשה למתן צו מניעה שימנע מהמשיבים 2 ו-3 לפנות את המבקשת – גרושה – מביתה וממשקה, בהם היא מתגוררת למעלה מ-30 שנה. המבקשת טוענת כי זכויותיה בנכס נובעות מבעלה לשעבר, המשיב 1, בין אם באמצעות הסכם גירושין ובין אם על בסיס נישואיה ומגוריה הארוכים שם. מנגד, טוענים המשיבים כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב וכי תביעתה נדחית מחמת שיהוי מופרז. עוד הם טוענים, כי למשיב 1 לא היו זכויות העברה וכי למבקש חובות אישיות הקשורות למשק. עם זאת, בית המשפט מוצא כי המבקש הציג טענה לכאורה ונותן את צו המניעה באופן זמני. ההחלטה מבוססת על חזקת הזכויות המשותפות בין בני זוג, כפי שנוסחה על ידי בית המשפט העליון, המגנה על זכויותיה של המבקשת מפני המשיבים, שידעו או היו צריכים לדעת על אכלוסה המשותף. יתר על כן, טענות המשיבים בדבר חוסר תום לב ושיהוי פוחתות בשל חוסר המעש שלהם עצמם במשך עשר שנים, וזכותו של המבקש לבעלות משותפת, אף שאינה רשומה, נותרה בעינה. לפיכך, בית המשפט נעתר לצו המניעה הארעי, המחייב את המבקש להפקיד סכום כבטוחה לנזקים פוטנציאליים עד למתן פסק דין מלא. החלטה זו מבטיחה את מגוריו של המבקש בבית עד לקביעה סופית של הזכויות והחובות של כל הצדדים.