ע"ז 47098-04-21

תקציר

פסק הדין דן בשני תיקי ירושה נפרדים שנידונו יחד. המקרה הראשון עוסק בפרשנות הצוואה שהותירה אחריה אישה בשם ז', שהלכה לעולמה. בצוואתה מינתה ז' את בתה ד' כיורשת העיזבון, אך כללה גם סעיף הקובע כי אם בתה נפטרה, יש להעביר את רכושה לשני עורכי דין, עו"ד ש' וא', כל עוד טיפלו בד' ד' שנפטר לפני ת', והתעוררה מחלוקת לגבי פרשנות הצוואה וזהות היורשים החוקיים. בית המשפט קבע כי הסעיף המגדיר את עו"ד ס' וא' כיורשים בטל משום שלא התקיים התנאי לירושה, שכן הם לא טיפלו בד'. לכן, על פי הצוואה, ד' היה היורש היחיד לעיזבונו של ז'. המקרה השני מתייחס לירושת עזבונה של ד' לאחר מותה. לד' היו מספר צוואות, ביניהן צוואה בה הוריש נכסים ספציפיים לידידה מר ר. מר ר' טען כי יש להכיר בו כבן זוגה של ד' או כידוע בציבור שלה ולפיכך להעניק לו את כל העיזבון על פי דיני הירושה. עם זאת, בית המשפט פסק נגד מר ר', וקבע כי הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. צוואותיה של ד' נחקרו גם בשל מצבה הנפשי בעת כתיבת הצוואה, אך בית המשפט לא פסל אותן מאחר שלא הייתה דרישה פורמלית לבדיקה רפואית לפני כתיבת צוואה. יתר על כן, היו אינדיקציות להשפעה בלתי הוגנת של מר ר' בהכנת הצוואות, אך בית המשפט לא יכול היה לתת תוקף לטענה זו בשל היעדר ראיות מספיקות. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי קרובי משפחתה של ד', שאותרו באמצעות מחקר גנאלוגי, הם היורשים החוקיים לעיזבונה על פי דיני הירושה. בית המשפט הורה על צו ירושה לטובתם וקבע כי מר ר', עו"ד ש' וא', מר מ' (תובע נוסף) ועו"ד פ' (אפוטרופסו שמונה של ד') יישאו כל אחד בהוצאות בני המשפחה בגין התנהלותם בהליך, בסך 70,000 ₪ כל אחד.