ע"א 184/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת מפרקי חברה הרשאים לוותר על חוזה שנחשב מכביד, קרי חוזה ללא רווח, למכירת דירה למערערים. החברה, ר.י.ל. בניה והשקעות בע"מ, עברה הליכי פירוק עקב קשיים כלכליים, והותירה את בנייתו של בניין בן 17 קומות ללא השלמה. המערערים רכשו דירה בבניין זה על פי חוזה שחייב את החברה למכור במחיר קבוע. נוכח חוסר יכולתה של החברה להשלים את הבנייה, ביקשו המפרקים לוותר על החוזה, וביקשו ליווי מבית המשפט המחוזי. בית המשפט נעתר לבקשתם, התיר את הוויתור והורה על השבת תשלומי המערערים. בית המשפט העליון בחן את תחולתו של סעיף 220ג לפקודת החברות, המתיר למפרקים לוותר על חוזים מכבידים, והגדיר חוזים כאלה ככאלה שהחברה אינה יכולה לבצע, לרבות חוזי בנייה. בית המשפט הסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי התחייבות החברה לבנות אינה מעשית וכי החוזה אכן מכביד. בנוסף, עמד בית המשפט העליון על השלכותיה של הערת אזהרה שנרשמה לטובת המערערים, והגיע למסקנה כי אין בה כדי לפגוע ביכולתם של המפרקים לוותר על החוזה. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לפצות את המערערים בגין תשלומיהם בתוספת ריבית, הצמודה למדד יוקר המחיה נכון למועד החוזה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט שמגר ואושר על ידי השופטים אשר ויתקון, הדגיש את הצורך להגן על האינטרסים של כל הצדדים המעורבים ופירש את הדינים הרלוונטיים לאור תקדימי דיני פשיטת הרגל האנגליים. ההחלטה אישרה את פסיקת בית המשפט המחוזי, שהתירה למפרקים לבטל את החוזה אך הבטיחה את זכותם של המערערים לתבוע פיצויים ולקבל פיצוי בגין תשלומיהם בריבית צמודה.