פר"ק 43454-03-11

תקציר

פסק הדין המדובר סובב סביב תיק חדלות פירעון מורכב שעניינו הסכמה של חברה למכור את נכסיה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב כוונת המנהלים המיוחדים של החברה לוותר על הסכם קיים עם צד אחד (המבקש) לטובת הצעה שעשויה להיות משתלמת יותר מצד אחר (רלטור). המבקש טען כי אין לאפשר למנהלים המיוחדים לחזור בהם מההסכם, שכן הוא יכול לעמוד בהתחייבויות החברה ולפרוע את חובותיה לנושים. עם זאת, בית המשפט הכיר בשיקול הדעת של המנהלים המיוחדים בעניין זה, והכיר בכך שההסכם הקיים יכול להיחשב כחוזה מכביד ולכן ניתן לוותר עליו. השופטת הדגישה כי תפקידו של המנהל המיוחד בחדלות פירעון הוא למקסם את שווי קרן הנושים. פסק הדין מתייחס גם לטענת הנושה כי על המנהלים המיוחדים לפעול להסרת מגבלות שהטיל שר הביטחון על קבלת היתרי בנייה, שבית המשפט מצא כי הן חסרות ראיות. גם הצעת הנושה לשיפור קרן הפירוק נותחה ולא נמצאה כמשפרת משמעותית את מצבם של הנושים. יתר על כן, הצעת הנושה הגיעה חודשים לאחר הליך התמחור הראשוני, ובית המשפט הדגיש את חשיבות הסופיות בנסיבות כאלה. השופט ציין כי ההסדר המוצע נהנה מתמיכתם של הנושים המובטחים, בעלי המניות והמנהלים המיוחדים, שכולם העריכו בתבונה את היתרונות והחסרונות. בסופו של דבר דחה בית המשפט את ההתנגדויות שהעלו בעלי המניות והנושה, ואישר את ההסדר המוצע. הנושה חויב לשאת בהוצאות המנהלים המיוחדים והמבקש, דבר המשקף את משקל טענותיו. ההחלטה ניתנה שלא בפניו ב-15 בנובמבר 2011.