רע"א 69987-06-20

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת דרכים שאירעה ביום 8.9.2016 והותירה את המבקש פצוע. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה והמבקשת ביקשה לקבוע את דרגת הנכות שלה. נכותו של המבקש נבדקה על ידי שתי ועדות רפואיות של המל"ל. הוועדה הראשונה קבעה כי למבקש נכות בשיעור של 18.55%, ואילו ועדת הערר ביטלה חלק מקביעות הוועדה הראשונה והעריכה את נכותו של המבקש בשיעור של 9.75%. לאחר מכן פנתה המבקשת לבית המשפט קמא בבקשה שיכיר בקביעת ועדת הערר בעניין מוגבלותה, אך המשיב ביקש להציג ראיות נוספות הסותרות את קביעת ועדות המל"ל בטענה כי התעלמו ממסמכים רפואיים חשובים הנוגעים להיסטוריה של המבקשת לפני שנת 2012. בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיב, והביא את המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. עם זאת, הערעור נדחה, שכן השופט לא מצא טעויות מהותיות בהחלטת בית משפט קמא המצדיקות התערבות. הסיבה לכך היא שוועדות המל"ל ככל הנראה לא שקלו מסמכים רפואיים משמעותיים לפני התאונה, דבר שיכול היה להשפיע על קביעת הנכות שלהם. השופט הדגיש כי התערבותה של ערכאת הערעור במקרים כאלה היא נדירה וכי החלטת בית משפט קמא לאפשר הצגת ראיות הסותרות את קביעת המל"ל הייתה סבירה בנסיבות העניין. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקש, ומשמעות הדבר היא שהחלטת בית משפט קמא להתיר למשיב להגיש ראיות נוספות עומדת בעינה.