רע"ב 3630/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשתו של אסיר לקבלת רשות ערעור על החלטת שירות בתי הסוהר לשלול ממנו ימי חופשה. האסיר, המרצה עונש מאסר של 6 שנים בגין עבירות כלכליות משמעותיות שבוצעו לצד בתו, ביקש לערער על החלטת שב"ס בנימוק שאין בסיס מוצק לחשוש מבריחתו. האסיר משתייך לקטגוריה ב'1 לפי סיווג שב"ס, הדורש אישור מיוחד לחופשות, סיווג שהאסיר חולק עליו. מסמכי בית המשפט מציינים כי לאסיר יש כספים גנובים שלא נחשפו, מה שעשוי לתמרץ אותו לברוח אם תינתן לו חופשה. האסיר טען כי החלטת שב"ס ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן נתמכות וכי יש להתחשב גם במצבו הרפואי. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה בנימוק שהחלטת שב"ס ופסק דינו של בית המשפט המחוזי היו מצויות היטב בשיקול דעתן של הרשויות והתמקדו בנסיבות הספציפיות של המקרה. פסק הדין מדגיש כי לאסיר אין זכות מוחלטת לצאת וכי האינטרס של שלום הציבור והסיכון הפוטנציאלי להימלט גוברים על רצונו של האסיר בחופשה. יתר על כן, מפסק הדין עולה כי מעשיו של האסיר בעבר, לרבות זיוף וקיומם של כספים שלא פורסמו, מצדיקים את החשש מפני בריחתו האפשרית. השופט מציין כי על שב"ס לבחון מעת לעת את בקשת האסיר לחופשה על סמך מידע חדש ונסיבות משתנות. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.