דב"ע תשן/37 - 0

תקציר

המקרה המדובר הוא ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין דחיית תביעת קצבה של שאירי המנוח, צבי קאי, על ידי המוסד לביטוח לאומי. המחלימים טענו כי מחלת הסרטן שהובילה למותו של קאי בשנת 1982 הייתה "מחלה מקצועית" כהגדרתה בתקנות הביטוח הלאומי. החלטת בית המשפט נשענת על פרשנותם של מספר סעיפים בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות הביטוח הלאומי, ובראשם הגדרת "מחלת מקצוע" ונטל ההוכחה הנדרש לביסוס קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודתו של החולה. על פי החוק, יש לעמוד בשלושת התנאים המצטברים כדי שמחלה תיחשב תעסוקתית, ולכן תהיה זכאית להטבות: המחלה צריכה להיות מוגדרת ככזו בתקנות, עליה להיות קבועה, ויש להידבק בה כתוצאה מעבודה. בית המשפט מינה את פרופ' א. רובינסון כיועץ רפואי מומחה כדי לברר האם ניתן לראות בסרטן של קאי מחלת קרינה, כפי שטענו המערערים, ואם כן, האם הוא נדבק כתוצאה מעבודתו. בחוות דעתו של פרופ' רובינסון נקבע כי בעוד שהסבירות לקרינה הגורמת לסרטן נמוכה, לא ניתן לשלול אותה. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי מחלת קאי אינה מהווה "מחלת קרינה" כהגדרתה בתקנות, ויתרה מכך, קאי לא היה במגע עם קרינה מאז שנת 1977, ובכך לא עמד בדרישות למחלת מקצוע. הערעור, שביקש קצבת תלויים, נדחה, ופסק הדין המקורי של בית הדין לעבודה התקבל. השופט החליט כי התגובה לערעור לא תישא בהוצאות.