ע"פ 222/78

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שזיכה הן את דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (לחלאן "דן") והן את אחד מנהגי האוטובוסים שלה, מאשמות הקשורות לשיבוש שירות האוטובוסים. התיק המקורי נדון בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. דן והנהג הואשמו לפי סעיפים 2 ו-7 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת אוטובוסים ומוניות), תשל"ד-1974, ותקנות 385, 399 ו-400-1 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בגין אי עמידה בלוח הזמנים של האוטובוסים. בבוקר המדובר, האוטובוס המתוכנן בשעה 08:30 חווה תקלה מכנית ולא פעל, מה שהוביל לעיכובים עבור הנוסעים. בית משפט השלום זיכה את שני הנאשמים, וציין את התקלה המכנית כנסיבה בלתי צפויה שאינה בשליטתם. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בטענה כי הנתבעים הפרו את התקנות. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את הזיכוי, ופירש את הסעיפים הרלוונטיים כאיסורים מוחלטים, ואת מעשיו של דן כטעות מקרית גרידא. השופט בן פורת, בפסק דין עליו הסכימו השופטים י' כהן וד' בכור, קבע כי תקנה 399 מטילה אחריות מוחלטת על דן להפעיל את שירות האוטובוסים באופן סדיר, תקין ורציף. הם הגיעו למסקנה כי דן לא נקטה באמצעים מתאימים כדי להבטיח ששירות האוטובוסים יפעל בזמן, וכי התקלה המכנית אינה פוטרת אותם מאחריות. השופטים הדגישו כי תכליתה של האחריות המוחלטת בהקשר זה היא לתמרץ את חברות האוטובוסים לנקוט בכל האמצעים האפשריים כדי לשמור על לוח זמנים סדיר, תוך הבטחת נוחות הציבור. הם דחו את הרעיון שהרגולציה מטילה צו בלתי אפשרי, ובמקום זאת עודדו חברות ליישם אמצעי בטיחות מחמירים. בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הערעור ואישר את הרשעתו של דן לפי תקנה 399 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.