תמ"ש 21206-10-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הכרה באבהות ורישום אביו של ילד בהיעדר בדיקת רקמות. בית המשפט מכיר במהימנותן של בדיקות רקמות לקביעת אבהות, אך מתייחס גם למצבים בהם נקבע אבהות ללא בדיקה כזו. על פי החוק, ניתן לרשום את שם האב על סמך הודעה משותפת של ההורים או החלטת בית משפט. במשרד הפנים קיים חוזר המתווה את הליך רישום אביו של הילד, הכולל הצהרה של האם והאב לכאורה. בית המשפט דן בהכרת המדינה באבהות על סמך הצהרות ההורים והמגבלות שהוטלו למניעת הונאה. השופט מטיל ספק בצורך בהוכחת קשר קודם בין ההורים הלא נשואים, מה גם שהמקרה אינו כרוך בחששות הקשורים למעמד. התובעים הביאו ראיות בדבר נוכחותה של התובעת בעת לידת הילד, תמונות וסרטונים מחגיגה המבשרת על הלידה, הצהרות פומביות על הורות וקריאת הילד על שם אביה של התובעת. למרות התעקשותו של הנתבע על בדיקת רקמות וקשר זוגי כביכול, בית המשפט מדגיש כי הליכים אזרחיים דורשים רק מאזן הסתברות לתביעת התובע. השופט, לאחר ששקל את הראיות ואת טובת הילד בן השש, פוסק לטובת התובעים. מבלי לבצע בדיקת רקמות, בית המשפט מקבל את בקשת התובע ומכריז עליו כאב, ומורה למשרד הפנים לרשום את הילד על שם התובע. ההחלטה מתקבלת על סמך הראיות שהוצגו, תוך שימת דגש על טובת הילד והיעדר ספק מהותי. פסק דין זה, בהעדר הצדדים, מגיע למסקנה כי התובעים מילאו את חובתם להביא ראיות ומבסס את התובע כאביה החוקיים.