ע"א 7341/17

תקציר

בשנת 1995 מכרה המבקשת מקרקעין למשיבה ולבן זוגה המנוח במסגרת פרויקט שכלל חמש יחידות דיור בעתלית. בהסכם נקבע כי ניתן לרשום את זכויותיו של המבקש בנכס בלשכת רישום המקרקעין, אך הדבר לא קרה. הרוכשים היו אמורים לשלם למבקש 180,000 דולר, אך הם לא העבירו את מלוא הסכום. בשנת 2012 הגישה חברה תביעה אזרחית לאכיפת הסכם שיתוף במקרקעין שנחתם בין המבקש לאחרים, והובילה למינוי כונס נכסים בשנת 2013 לרישום זכויות הבעלות. בשנת 2016 ניסתה המבקשת לבטל את הסכם המכר או לחילופין לאכוף אותו ולבקש סעד כספי. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את התביעה, מה שהוביל את המבקש לערער לבית המשפט העליון תוך בקשה לעיכוב ביצוע. כן ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי בחיפה לעכב את רישום זכויותיו של המשיב עד להכרעה בערעור, אשר ניתן באופן זמני. כעת, שופט בית המשפט העליון צריך להחליט אם לקבל את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע. השופט מסכם כי יש לדחות את הבקשה משום שהמבקש לא הוכיח סיכון לנזק בלתי הפיך אם הרישום יתקדם, וזו דרישה לסעד זמני. יתר על כן, הנכס משמש את המשיב למעלה מ-20 שנה, והמבקש לא הוכיח כל ערך מיוחד לנכס ולא הראה כי יהיה קשה לפרוע למשיב אם הערעור יתקבל. לפיכך, הצו הארעי מבוטל, והמבקש נדרש לכסות את הוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪.