בר"ש 59/15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעורכת דין שהורשעה ב-34 סעיפים של אי התייצבות למס ערך מוסף (מע"מ), מה שהוביל לכך שגזר דינה שנוי במחלוקת בין בתי הדין המשמעתיים לבית המשפט המחוזי. השאלה העומדת על הפרק היא האם עבירות אלה נחשבות למחפירות, המצדיקות סנקציות מקצועיות לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין. בית המשפט פסק תחילה לטובת המשיב, בהתחשב בפירעון החוב שלה ובנסיבות האישיות, וביטל את עונש ההשעיה. עם זאת, בערעור קבע בית המשפט כי העבירות החוזרות מהוות התנהגות מחפירה וקיבל את הערעור והטיל עליו שנתיים מאסר על תנאי, כאשר שנה אחת חופפת להשעיה קודמת. החלטה זו התקבלה לאחר ששקל את אופיין של עבירות המס, הדומות לגניבה מהקופה הציבורית, והבחין ביניהן לבין מעידות חד פעמיות או קשיי הכנסה. יש לציין כי המשיבה קיבלה תוצאה זו, למרות ההשלכות האפשריות על הקריירה שלה. גזר הדין נועד להעביר מסר לפיו עבירות מתמשכות של אי-דיווח אינן מקובלות, ומצדיקות הטלת קלון והשלכות מקצועיות הנובעות מכך.