בר"מ 6899/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת בין מבקשים שביקשו לייבא בקר מרומניה לישראל לבין הרשויות בישראל. המבקשים הגישו עתירה נגד הסירוב להנפיק להם רישיונות יבוא, שמאוחר יותר הוסכם כי תידחה על בסיס הסכמה אליה הגיעו הצדדים. ההסכם קבע כי המבקשים יגישו בקשות לרישיונות יבוא שיאושרו על פי הנהלים, וכן איפשר להם להגיש בקשה לקבלת היתר לשימוש בממשק ממוחשב להעברת בקר. עם זאת, לא עלה בידי המשיבים לאשר את בקשת המבקשים לעשות שימוש במערכת הממוחשבת האמורה, דבר שהוביל את המבקשים להגיש בקשה לביזיון בית המשפט. בקשה זו נדחתה בסופו של דבר על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, בנימוק של חוסר אפשרות לאפשר למבקשים להשתמש במערכת הממוחשבת, שכן אין באפשרותו להנפיק את היתרי ההעברה הנדרשים. עוד ציין בית המשפט כי היה על המשיבים לברר מראש את היתכנות התחייבותם. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה נוספת, וערערו על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. אולם, בג"ץ פסק לטובת בית המשפט לעניינים מנהליים, ובחר שלא להתערב בקביעתו העובדתית. הודגש כי המבקשים עדיין יכולים להשתמש בהיתר ידני, כפי שנקבע בהסכם, וכי בכוונת המשיבים לקדם פתרון ממוחשב. מכאן הגיע בג"ץ למסקנה כי אין צורך לחייב את המשיבים או להטיל עליהם קנס, והבקשה נדחתה.