ת"א 107608/99

תקציר

התובע, המשכיר, תבע את הנתבעים - השוכר, בת זוגו והחברה שהשתמשה בדירה המושכרת - בגין הפרת הסכם שכירות לא מוגן מיום 27.12.96. הדירה הושכרה למגורים בלבד, אך השוכר השתמש בה לכאורה לצרכים עסקיים, העביר את זכות החזקה לחברה וניכה מס הכנסה מדמי השכירות תוך הפחתת תשלומי שכר הדירה. התובעת דרשה את השבת הסכום שנוכה, אך הנתבעים סירבו בטענה כי הדירה הושכרה הן למגורים והן למשרדים, וכי ניכוי מס במקור מחויב על פי חוק. בית המשפט בחן את כוונת הצדדים באשר למטרת השכירות, ומצא כי בעוד שהכוונה העיקרית הייתה למגורים, התובעת הסכימה בשתיקה לאפשר לשוכר להפעיל מרפאה במקום. עם זאת, בית המשפט קבע כי השוכר הפר את ההסכם בכך שהעביר לחברה את זכות השימוש בדירה ללא הסכמה ואיפשר את מלוא השימוש העסקי בה. עוד נקבע כי השוכר פעל בחוסר תום לב, הפחית את תשלומי דמי השכירות והפר את חוק השכירות וההלוואות. התובעת הייתה זכאית לסעדים המבוקשים כנגד כל הנתבעים, לרבות החזקה בדירה ופיצויים כספיים, שישולמו ביחד ולחוד. הנתבעים חויבו לפנות את המקום ולשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין.