ע"א 372/72

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך משפטי מורכב בו מעורבים קבלני בניין, אדריכל ומזמין. הקבלנים נשכרו לבנות בית עבור המזמין, מובטח בערבות בנקאית שדרשה אישור בכתב של האדריכל לכל תשלומים. האדריכלים ביקשו מהבנק להעביר את יתרת סכום הערבות לחשבונם, וכך עשה הבנק. אלא שבמקום לשחרר את הכספים למזמין, השקיעו האדריכלים את הכסף ללא ידיעתו. לאחר מכן הוגשו מספר תביעות, ביניהן אחת שבה דרשו האדריכלים תשלום מהקבלנים, ואחרת שבה ביקש המזמין לתבוע את הסכום המובטח מהאדריכלים. האחרונים הגישו תביעת ביניים, לה התנגדו הקבלנים, מה שהוביל לפסק דין זה. השאלה המרכזית הייתה האם האדריכלים זכאים לסעד באמצעות תביעת ביניים. בית המשפט קבע כי האדריכלים אינם זכאים לסעד כזה, שכן הם שיתפו פעולה עם המזמין. המונח "קנוניה" בהקשר זה אינו מרמז על הסכם זדוני סודי אלא על אינדיקציה כלשהי להעדפה כלפי צד אחד. פעולתם הבלתי מוצדקת של האדריכלים במניעת הכספים המובטחים והשקעתם, יחד עם כוונתם להיטיב עם המזמין, היוו קנוניה. משכך, דחה בית המשפט את בקשתם לתביעת ביניים, וציין כי יש להעניק את ההליך רק למי שנשאר ניטרלי ואינו מביא על עצמו צרות. בנוסף, בית המשפט שב ואישר כי מקור משותף אינו תנאי מוקדם לתביעות מתחרות כדי לזכות בתביעת ביניים. הערעור התקבל, תביעת הביניים נדחתה, והמשיבים חויבו לכסות את הוצאות המשפט של המערערים, יחד עם סך של 2,500 ליש"ט שכר טרחת עורך דין לשני הרמות.