ת"א 32293-09-19

תקציר

התובע, שהיה בעל קרוואן, תבע שני נתבעים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מאירוע שהתרחש ביום 9/7/2017, בו נכנסו הנתבעים לקרוואן וביצעו פעולות שונות, לרבות פירוק חלונות ודלתות וניתוק המזגן. הנאשם מס' 1 הודה במעשים אך טען כי הקרוואן היה בבעלות משותפת. בית המשפט מצא כי לתובע הייתה חזקה בלעדית בקרוואן. לפיכך, מעשיו של הנתבע מס' 1 היוו הסגת גבול, והוא היה אחראי לנזק שנגרם. השופט פסק לתובע 7,500 ₪ בגין הנזק לחלונות ולדלתות. נזקים נוספים שתבעה התובעת, לרבות הרס פרגולה, דשא סינטטי ומחסן, לא הוכחו על ידי הנתבעים, והתביעה בגינם נדחתה. גם טענות התובע לגניבת מזומנים, מסמכים אישיים וכלי עבודה מהמחסן נדחו בשל חוסר ראיות. השופטת דחתה גם את התביעה בגין נזק לתכולת המבנה ולמטלטלין בחצר, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות. התובעת תבעה דמי שכירות בסך 55,000 ₪ לאחר שנאלצה לעזוב את הקרוואן; עם זאת, השופט פסק לו 6,000 שקל, מתוך סברה כי הנזק שנגרם לקרוואן תרם להחלטתו לשכור דירה במקום אחר. השופט מצא כי הנתבע מס' 1 הודה בניתוק המים והחשמל של הקרוואן ופסק לתובע 5,000 ₪ בגין כך. כמו כן נפסקו לתובע 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ופגיעה בפרטיות. הסכום הכולל שנפסק לתובע על ידי הנתבעת מס' 1 עמד על 33,500 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין בסך 8,000 ₪. התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחתה, ונפסק לו הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, שכן השופט מצא כי בתחילה הייתה סיבה לתבוע אותו, אך התובע לא יכול היה להפריך את גרסתו לאירועים.