ע"א 1819/03

תקציר

בית המשפט בחן טענות רבות בנוגע לפיצויים ומגורים עתידיים של יחיד, א', והגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולדחות את הערעור שכנגד. הסוגיות העיקריות היו אופן תשלום הפיצויים – בין אם כסכום חד פעמי ובין אם כתשלומים תקופתיים – ומצב המגורים העתידי של א', בביתו או במוסד שיקומי. בתחילה הייתה אמורה א' להישאר בביתה עד גיל 21, אך לאחר מכן התפתח ויכוח לגבי מקום מגוריה העתידי. בית המשפט העדיף מוסד שיקומי, תוך שימת דגש על יתרונות כמו פיקוח רפואי ושילוב חברתי. עם זאת, מוסדות כאלה לא היו זמינים כרגע, מה שגרם להערכה מחודשת עתידית. בית המשפט פסק תחילה לפיצוי תקופתי בגין הוצאות מוסדיות, בהנחה שהמוסדות יהיו זמינים עד שנתו ה-21 של א'. עם זאת, הנחה זו זכתה לביקורת, שכן גישתו של בית משפט קמא לדחות החלטה באמצעות תשלומים תקופתיים הייתה חסרת תקדים. בפסק הדין הודגש כי הפיצוי ישולם בדרך כלל בסכום חד פעמי, אלא אם מתקיימים שני תנאים: ביטחון ביציבותו הכלכלית של המשלם וקושי להעריך תוחלת חיים או נזקים. המשיב לא העמיד ערבויות כספיות מספקות, והקמתם הצפויה של מוסדות שיקום הייתה ספקולטיבית. בעקבות זאת, הוארך התיק לצורך קביעת פיצוי בסכום חד פעמי והערכה מחודשת של צרכי המגורים העתידיים. כמו כן, בית המשפט התייחס לטעויות בייחוס אשם תורם לאמו של א' והחליט על ניכוי קצבאות הביטוח הלאומי. קביעות עובדתיות אחרות של בית משפט קמא נחשבו סבירות ואושרו. לפיכך התקבל הערעור, והערעור שכנגד נדחה.