ת"א 69353-03-22

תקציר

במקרה דנן, הן תביעתם של חן שחר ודוד שחר בע"מ והן תביעתם שכנגד של הנתבעים נדחו בשל הדוקטרינה המשפטית של השתק עילה, המונעת התדיינות חוזרת באותו עניין שהוכרע בעבר על ידי בית משפט מוסמך. המחלוקת נסובה סביב הסכם ז'נבה, שנחתם ב-2011, שהפך לנושא להליכים משפטיים שהגיעו לשיאם בפסק דין מ-2013. פסק דין זה אימץ למעשה את עילת התביעה המקורית, והפך תביעות נוספות מאותה עילה לבלתי קבילות. חן שחר תבע תחילה בגין הפרת הסכם ז'נבה, מתוך ציפייה לאי עמידה מצד הנתבעים בהעברת הקרקעות. עם זאת, מאחר שפסק הדין משנת 2013 כבר התייחס להפרה זו ולסעדים המתאימים, לרבות אמצעי אכיפה חלופיים כאשר הציות המיידי התברר כבלתי אפשרי, נמנע מחן שחר לתבוע פיצויים נוספים כעת. בפסק הדין נקבע כי העסקה תתקדם בתשלום חלקי ובהעברת זכויות במועד עתידי, תוך הכרה בחוסר המעשיות של התנאים המקוריים אך שמירה על התמורה המוסכמת בסך 21 מיליון דולר. התביעה הנוכחית של התובעים, המבקשת פיצויים ואכיפה על בסיס הסכם ז'נבה, נמצאה מתעלמת מפסק הדין המחייב משנת 2013 ומנסה להשיב לעצמם זכויות שכבר נדונו. בנוסף, גם התביעה שכנגד המבקשת לשנות את הערכת השווי על בסיס שינוי נסיבות נעדרת שחר, שכן היא ניסתה לשנות פסק דין סופי ללא עילה לכך במסגרות משפטיות סטנדרטיות. לפיכך, שתי התביעות נדחו מבלי להשפיע על הנתבעת מס' 3, עד לתביעה נוספת מצד התובעים. כל צד הונחה לשאת בהוצאותיו.