עמ"ה 109/00

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 110(א)(1)(א) לחוק התכנון והבניה, הקובע כי ערר למועצה הארצית יכול להיות מוגש על ידי "שלושה חברי ועדה מחוזית כאחד". השאלה היא האם דרישת שלושת החברים חלה רק על הגשת הערעור או לאורך כל הליך הערעור. העותרים והמדינה טוענים כי מספר המערערים צריך להישאר שלושה מתחילתו ועד סופו של הדיון בערעור. עם זאת, בית המשפט מוצא כי כוונת המחוקק שעמדה מאחורי תיקון 43, שהוסיף דרישה לשלושה חברים, הייתה לצמצם עררים מיותרים ולייעל את הליך התכנון. בית המשפט מפרש את החוק כמחייב שלושה חברים בלבד להגשת הערעור, ולא לאורך כל ההליך. פרשנות זו נתמכת בתכלית החוק, שמטרתה לברר ערעורים ולמנוע החלטות המבוססות על השפעות פסולות. בית המשפט דן גם בהשלכות של הסתלקותו של מר ריגל מהערעור ומגיע למסקנה כי הוא תקף, שכן ההחלטה להמשיך בערעור אינה נחשבת לפעולה משפטית חדשה. בנוסף, בית המשפט מציין כי המונח "ערעור" מתייחס ככל הנראה לפעולת הגשת הערעור ולא להליך כולו. ככלל, העתירות המערערות על סמכותה של המועצה הארצית לדון בערר נדחות, והעותרים חויבו לשלם 3,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין לשניים מהמשיבים.