ה"פ 19517-04-10

תקציר

המשיבה מכרה את דירתה למבקשים אך לא פינתה את הנכס ולא העבירה את החזקה בו, למרות שקיבלה את מרבית התמורה המוסכמת. המבקשים, אשר גילו סבלנות והסכימו להאריך את מימוש החיובים המשולבים, מבקשים לאכוף את הסכם המכר ולקזז את יתרת התשלום מהפיצוי שחבה המשיבה בגין אי מסירת החזקה. מנגד, טוענת המשיבה כי היא לוקה בנפשה ומבקשת לבטל את ההסכם, בטענה כי המבקשים הפרו אותו בכך שלא שילמו את מלוא התמורה. מהראיות עולה כי כשרותה המשפטית של המשיבה לא נשללה וכי היא הייתה כשירה לנהל הליכים משפטיים, לרבות חתימה על התצהיר ועדות במשפט. הערכת המומחית תומכת בכך, וממנה עולה כי המשיבה אינה סובלת ממחלה פסיכוטית הפוגעת בשיקול דעתה. בנוסף, התנהגותה של המשיבה במהלך הליך המכר והאירועים שבאו בעקבותיה מלמדת כי טענותיה בדבר אי כשירות נפשית מועלות בנוחות לביטול ההסכם לאחר מימוש תנאיו השליליים, מה גם שלא ציינה את מצבה הנפשי במסמכים משפטיים קודמים. ניכר כי ההסכם הופר, אך הראיות מצביעות על המשיב כצד המפר. בניגוד לטענותיה, המבקשים היו מוכנים לשלם את יתרת התמורה, וחובתם לעשות כן הייתה שזורה בחובת המשיב למסור את החזקה בדירה. סבלנותם של המבקשים נוכח העיכובים והקשיים של המשיב ראויה לציון. הם אף הסכימו להגדיל את התמורה ולדחות את מועד הפינוי כדי לסייע למשיבה לקיים את ההסכם. בתוך כך, המשיבה דחתה שוב ושוב את העברת החזקה, סיבכה את התהליך והביעה את כוונתה להפר את ההסכם. המבקשים הזהירו אותה מפני הפרת החוזה, אך לא זכו למענה. המבקשים זכאים לסעד ההצהרתי המבוקש. המשיב הפר את הסכם המכר בכך שלא מסר את החזקה ובכך היווה הפרה יסודית, ובכך זיכה את המבקשים בפיצוי המוסכם ובזכות לנכות אותו מיתרת התמורה. בנוסף, הפיצוי המוסכם של 10% מהתמורה הוא סביר. לאור זאת, בית המשפט מוציא צו הצהרתי, ממנה כונס נכסים להעברת החזקה והזכויות בדירה לידי המבקשים, ומורה למשיב לכסות את הוצאות המבקשים ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.