עת"מ 1725/03

תקציר

העותר, שהוא בעל הזכויות בחלקת קרקע, מבקש לבטל הוראה בתכנית בניין עיר (תב"ע) המחייבת העברת חלק מהקרקע, המיועד לשימוש מסחרי, לבעלות המועצה המקומית בחינם. המשיבים, ובהם המועצה המקומית, טוענים כי יש לדחות את העתירה בעילות מקדמיות, לרבות חוסר תום לב, השתק ושיהוי בהגשתה. עוד הם טוענים כי ההוראה המדוברת תקפה. בית המשפט מסכים עם המשיבים כי יש לדחות את העתירה מטעמים מקדמיים. נמצא כי העותרת פעלה בחוסר תום לב בכך שעיכבה במכוון את הגשת התביעה עד לאישור התכנית האחרונה שיזמה, ורק אז פנתה נגד ההוראה. בנוסף, העותר הסתיר עובדות רלוונטיות, והתביעה נגועה בפגמים מהותיים. כמו כן, בית המשפט מוצא כי העתירה כפופה לשיהוי מינהלי, המהווה עילה נוספת לדחייתה. יסוד השיהוי הסובייקטיבי מסופק שכן העותר ידע על ההוראה זמן רב מבלי לנקוט פעולה. אלמנט השיהוי האובייקטיבי קיים שכן שינוי התכנית כעת יפגע באיזון הפנימי שלה וישפיע על צדדים שלישיים. אף שהפגיעה בשלטון החוק נוטה מעט לטובת העותר, היא אינה גוברת על יתר השיקולים. לבסוף, בית המשפט נותן תוקף להוראה בתב"ע, שכן אין בסיס חוקי לרשות מקומית לרכוש קרקע שאינה מיועדת לצורכי ציבור. ההוראה מחייבת העברת קרקע לשימוש מסחרי למועצה המקומית ללא פיצוי כספי, דבר שאינו מותר על פי חוק. העתירה נדחית אפוא על הסף, והעותר נדרש לכיסוי הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.